שנה טובה: איך להפוך רגע בחיים לסיפור משנה חיים (ולמנף אותו לשנה הכי טובה שלכם)

שנה טובה מתחילה עם מסר טוב שיכול להפוך להשראה מעוררת ויצירתית לכל השנה, ממש כמו סיפור טוב, ששואב את ההשראה שלו מהחיים עצמם ומאפשר לנו לחבר כל דבר לכל דבר, עם קצת מחשבה ומיומנות.

אחד הדברים שתוקעים בעלי עסקים שרוצים לשווק את העסק באמצעות כתיבה זה הפחד שלא יהיה להם מה לכתוב. אין להם מושג מאיפה להתחיל. אין להם מושג איך להמשיך. והכי-הכי הם פוחדים להתחיל ואז להיתקע… נשמע מוכר? האם גם אתם רוצים לתת למילים להזרים אליכם לקוחות, ומה שעוצר אתכם זה החשש שפתאום תישארו ללא רעיונות? כי אם זה הסיפור שלכם, אני מזמינה אתכם לגלות איך אפשר להפוך רגע בחיים לסיפור משנה חיים, ולמנף אותו לשנה הכי טובה עבורכם. מוזמנים לקרוא, ליישם וכמובן – לשתף עם החברים.

 

כמו שהבנתם, עם מעט ידע וטיפ-טיפת מיומנות – אפשר להפוך כל רגע בחיים לסיפור משנה חיים, והשבוע אני הולכת להראות לכם כיצד – דרך 3 סיפורים שקשורים לראש השנה (ויש גם תכנית פעולה בסוף – אז אל תפספסו). שנה טובה.

סיפור # 1: מה קרה כשזאביק בילסקי החליט לאכול את השוקולד…

בעבר, נהגתי לשלוח לחברים אגרות ברכה עם מסרים מעצימים ולשדרג אותן עם תוספות לא שגרתיות. באחת השנים הדבקתי על הברכה מארז של שוקולד ספלנדיד ולידו כתבתי: “לשמור לשעות קשות במיוחד”. בין מקבלי הברכות היה גם זאביק בילסקי, אז ראש עיריית רעננה.

כמעט שנה ואולי יותר אחר כך הוא התקשר, כולו נסער. “כשקיבלתי ממך את הברכה עם השוקולד”, סיפר, “החלטתי לשמור אותה במגירה לשעות קשות במיוחד, כמו שכתבת. בכל פעם שקרה משהו, פתחתי את המגירה, הסתכלתי באיגרת וחשבתי לעצמי: האם זאת שעה קשה במיוחד, או שעה קשה סתם? ופעם אחר פעם הגעתי למסקנה שהמצב עדיין לא קשה במיוחד, ושבתי וסגרתי את המגירה. עד היום. היום זה היה קשה במיוחד-במיוחד, אז פתחתי את המגירה, שלפתי את הברכה. תלשתי את עטיפת השוקולד… ו… גיליתי שהעטיפה ריקה, כי את השוקולד כבר אכלו התולעים…”.

סצינת השוקולד של זאביק בילסקי ממחישה שלא משנה מה אנחנו חושבים שאנחנו – אנחנו תמיד הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

כי גם אם התולעים נהנו מהשוקולד, אין ספק שהמרוויח הגדול היה זאביק, שהשוקולד שימש עבורו עוגן להתמודדות יעילה יותר עם המציאות. בעצם, בכל פעם שהיה נדמה לו שנקלע לשעה קשה במיוחד והוא הושיט את היד אל הברכה – עזר לו השוקולד, יחד עם המסר שלי, להגדיר מחדש את הבעיה כפחות חמורה מכפי שסבר תחילה, ולמצוא בתוכו את האנרגיה להתמודד אתה בהצלחה, בלעדיהם.

כך, במקום לשים את הפוקוס על הבעיה ולהיכנע לפיתוי, אפשרו לו השוקולד והברכה למקד את תשומת הלב בעוצמה הפנימית שבתוכו, ולמזער את הבעיה.

ואיפה זה פוגש אותנו?

גם אנחנו תמיד הרבה יותר ממה שנדמה לנו וכדאי שנאמץ את הנחת היסוד הנפלאה הזאת בחום ובחוזקה אל מחשבותינו. כולנו חווים רגעי משבר שגורמים לנו לפקפק בעצמנו ולחפש קביים חיצוניות להישען עליהם: עוד סיבוב למקרר. עוד שמלה לארון המפוצץ בלאו הכי… עוד לייקים בפייסבוק שמעלים לנו את רף הדופמין…

אז כיוון שאנחנו נמצאים בימים של חשבון נפש והיערכות לבבות – אני רוצה להציע שבמקום לחפש חיזוקים מבחוץ – תתבוננו פנימה, אל העוצמות שיש בכם, מבית. הן שם. הן נפלאות. הן שלכם. והן רק מחכות שתגלו אותן ותיעזרו בהן, בדיוק כמו שעשה זאביק, ששקל שוב ושוב את אופציית השוקולד (החיזוק החיצוני) ובחר לסמוך (ולהצליח) עם יכולותיו-שלו.

ואולי תופתעו לגלות איך המסר הזה עומד לשרת אתכם בשנה החדשה, ולצייד אתכם באנרגיות מחודשות ומחזקות, שיאפשרו לכם לסמוך על עצמכם ולהסתכל למציאות ישר בעיניים, בלי למצמץ. ובלי שוקולד.

סיפור # 2: מה קרה כשגרדה החליטה להפתיע את החברה ציפורה…

אחד הטריגרים היעילים ביותר לרעיונות לכתיבת תוכן היא המציאות שסביבנו. כשמגיע ראש השנה – מתמלאים העיתונים בסיפורים על דבש ובמתכונים חגיגיים לחג. זה בדיוק מה שהוביל אותי לפני שנים אל גרדה כהן – שהייתה הבשלנית המיתולוגית של קיבוץ אילון, ואל הסיפור הבא (כפי שהיא עצמה סיפרה לי אותו). 

לקראת ראש השנה נהגה גרדה לאפות לכל חברי הקיבוץ עוגות דבש כמו בבית אמא – ריחניות, חומות וטעימות. אבל החברה ציפורה, שלא אהבה את המתכון, באה תמיד בטענות. לטעמה, לעוגות הדבש של גרדה היה טעם איום וריח חריף, והן נראו מלוכלכות בהשוואה לעוגות הדבש הרומניות שהיו זכורות לה מבית הוריה – עוגות דבש שהיו לבנות ובהירות ונראו כמו טורט…

גרדה ביקשה מציפורה את המתכון הרומני, אבל זו לא הצליחה להיזכר בו בשום פנים ואופן והמשיכה להתלונן… עד שיום אחד הגיעה לקיבוץ אמא של חברה אחרת, אף היא יוצאת רומניה, וגרדה מיהרה לבקש ממנה את המרשם. הגברת נענתה ברצון, והסבירה שברומניה לא נהגו למדוד כמויות ושצריך לראות ‘איך עושים’. וכך מצאה עצמה גרדה במטבח הקטן של הבת, כשהאורחת בוחשת ולשה וגרדה רושמת הכל במדויק – צעד אחר צעד.

יום לפני ראש השנה, מצוידת במתכון האותנטי, החליטה גרדה להפתיע את החברה ציפורה, ואפתה בבית עוגת דבש ‘רומנית’ בסיר פלא עם חור. העוגה יצאה נהדר: גבוהה, לבנה וריחנית. שמימית ממש. היא הניחה אותה על צלחת נקייה עם מפית נאה, והביאה אותה לציפורה, שעבדה במתפרה.

“ציפורה”, היא אמרה לה, “שנה טובה! הנה לך עוגת דבש לבנה”…

אבל ציפורה הסתכלה על העוגה ועל גרדה בבוז, ואמרה: … “מה? בלי אגוזים?”…

סצינת האגוזים של החברה ציפורה היא המחשה לכך שמתקשרים אפקטיביים מקבלים כל תקשורת שבה הם נתקלים ומשתמשים בה.

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה. מצד אחד גרדה, שכל כך השתדלה לשמח את החברה ציפורה, ומנגד, ציפורה, שלא העריכה את המחווה וגם לא טרחה להסתיר את הביקורת…

בינינו, גרדה יכלה בקלות רבה להיעלב, או לכעוס או להתרגז, אלא שהיא בחרה למנף את הביקורת הקטלנית של החברה ציפורה להתחדשות קולינארית ולאפשר לעצמה לצמוח לעוד עשייה ונתינה. מאז, כך סיפרה לי, נהגה לאפות לראש השנה שני סוגים של עוגות דבש, גם חומות וגם לבנות, וכמובן שהקפידה להוסיף לעוגת הדבש הלבנה אגוזים…

ואיפה זה פוגש אותנו?

רובנו פועלים ועושים ומשתדלים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים, אלא שלא משנה כמה נשתדל – תמיד יהיו אנשים שיעבירו עלינו ביקורת. ביקורת כזאת עלולה בקלות רבה להוציא לנו את כל הרוח מהמפרשים ולהשאיר אותנו נטולי אנרגיות, כועסים או נעלבים. למען האמת, ביקורת כזאת יכולה לפגוע במיוחד, כשהיא מגיע מאנשים שדעתם חשובה לנו, ואפילו להשאיר משקעים שיותירו בנו מכוות כאב לשנים.

אז כיוון שאנחנו בעיצומם של ימי תשובה והחלטות חיוביות לשנה החדשה – אני רוצה להציע במקום להיעלב או לכעוס, למנף את המסר הביקורתי להתפתחות והתחדשות. הבחירה בידינו והיא כל-כולה שלנו: האם להגיב מתוך האוטומט של המוח הזוחלי, או לתעל את התקשורת הביקורתית לתגובה אפקטיבית של צמיחה ושיפור, בדיוק כמו שעשתה גרדה.

ואולי תופתעו לגלות שגם ההנחה הזאת הולכת להיות חלק מארגז הכלים היעיל שלכם בשנה הקרובה, ולאפשר לכם להפוך כל משוב למשב של התחדשות וכל ביקורת לרגעים של קורת רוח מתוקה מדבש. עם או בלי אגוזים.

סיפור # 3: מה קרה כשאגרות הברכה שלי הגיעו למקום לא צפוי…

אחרי שהתולעים אכלו את השוקולד, לקחתי את היצירתיות שלי עוד צעד קדימה והתחלתי לכתוב שירים לראש השנה. מה שהחל בכמה חרוזי ברכה הפך עד מהרה להפקה-הפקה. השירים שעוצבו והודפסו במאות עותקים, הפכו לפריט אספנים נחשק. אנשים תייקו אותם בקלסרים. מורי דרך קראו אותם בתחילתם של טיולים. משפחות פתחו איתם את ארוחות החג. ואנשים שמעולם לא פגשתי היו מתקשרים ומבקשים שאשלח גם להם את ה”שנה טובה” שלי… גם זו דרך למנף את החג לתוכן יצירתי ושונה.

מבחינתי, זאת הייתה הזדמנות להתאוורר מהטקסטים השיווקיים, לשחק עם מלים, והכי-הכי – לפנות יומיים-שלושה לטלפונים החוזרים של מקבלי הברכות, כדי להתעדכן, מי נולד ומי לא עלינו, מת, מי התחתן ומי התגרש… להישבע שהשנה ניפגש ולא רק נדבר בראש השנה… ועוד שנה הייתה עוברת… והריטואל חזר על עצמו משנה לשנה… עד שהגענו לערב ראש השנה תשנ”ח.

כבכל שנה, הכנסתי את הברכות המעוצבות למעטפות ולקחתי אותן לדואר. פיניתי יומיים-שלושה לשיחות התעדכנות. ו… כלום. דממה. אין קול ואין צלצול טלפון. למחרת בבוקר אצתי-רצתי לסניף הדואר שממנו נשלחו האגרות, וגיליתי שדואר ישראל סובל ממגיפה חשאית של גניבות שקי דואר, וכי גם אגרות הברכה שלי נפלו קורבן לגנבים וככל הנראה הושלכו ונשרפו באיזה שדה נטוש. אאוץ’.

כמה ימים לאחר מכן, עדיין המומה מהשתלשלות העניינים, הגעתי לאירוע חברתי, ופגשתי שם את רחל חברתי, שישבה במבט קפוץ ולא טרחה לברך אותי לשלום. שלום, אמרתי. אין קול ואין עונה. שלום, חזרתי ואמרתי. בתגובה, קיבלתי רטינה כעוסה וזנב-מבט זעוף. מה קרה, שאלתי. את יודעת, הייתה התשובה, צוננת ומרוחקת כמו קרחון ארקטי בעיצומו של החורף. ובכל זאת?, התעקשתי. סוף סוף זכיתי לראות את הסכינים מתנוצצים לה בעיניים. כבר לא נאה לך לשלוח לי שנה טובה, מה?, ירתה, כועסת.

והיא לא הייתה היחידה. כעבור כמה ימים, החלו להגיע אימיילים נעלבים מאנשים שרצו לדעת איך זה שהם לא קיבלו השנה שנה טובה ולמה הוצאתי אותם מהרשימה… האמת? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות…

במבט לאחור, הבנתי שמה שקרה פה הוא המחשה נהדרת לכך שכל התנהגות מונעת על ידי כוונה חיובית.

כי אחרי שבלעתי את הרוק, ונשמתי עמוק, הבנתי שבעצם, זאת הייתה הדרך שלהם להגיד לי כמה הם אוהבים את השירים שלי, ועד כמה הם חסרים להם באווירת האיחולים והברכות של חגי תשרי. גודל האכזבה היה כגודל הציפייה, ויחד עם זאת, זו הייתה מחמאה נהדרת, שאפשרה לי לזהות את היכולת שלי להעצים את האנשים סביבי בעזרת מילים. הבנתי שבעצם, מדי שנה בשנה הם התרגלו לפגוש בשירים שלי את החלומות ואת משאות הנפש שלהם, וכשאגרות הברכה לא הגיעו, נשארו החלומות והתקוות והתפילות – ללא פה.

ואיפה זה פוגש אותנו?  

כבעלי עסקים, מטפלים ומאמנים, יש לנו כלים ויכולת לשנות חיים של אנשים. להיות עמוד האש שמוביל את המחנה. להשתמש בידע הרב שלנו כדי להעשיר את עולמם ולתת להם פתרונות מעשיים מועילים. לנצל את הבמה האינסופית של האינטרנט כדי לגעת בהם. לאפשר להם לקרוא אותנו, להכיר אותנו ולרצות אותנו – דרך המלים הנכונות.

המלים הללו מאפשרות לנו לטפח השפעה ומנהיגות. ודווקא משום כך, חשוב לזכור שמנהיגות באה עם תג מחיר של אחריות. אנשים מחכים לנו, ואם אנחנו לא שם בשבילם – ולא משנה מאיזו סיבה – הם עלולים להתאכזב, ואף לתת ביטוי לאכזבה שלהם בדרכים בלתי צפויות, בדיוק כמו רחל, שנעלבה עד עמקי נשמתה כשלא קיבלה את הברכה, והפכה את העלבון לעוינות מופגנת.

אז כיוון שאנחנו בעיצומם של ימי סליחות והחלטות הרות גורל – אני רוצה להציע שמעכשיו ואילך, נחפש ונמצא את הכוונה החיובית בכל מצב ובכל התנהגות, במיוחד בהתנהגויות שאנחנו מתקשים להבין או להסביר.

  • לחפש את הכוונה החיובית – פירושו לוותר על השיפוטיות, להניח את משא האגו בצד, ולהיפתח לעולם נפלא של הזדמנויות חדשות.
  • למצוא את הכוונה החיובית – פירושו להתחבר אל הסובבים אותנו דרך החוויה האותנטית שלהם, ולאפשר לקסם שנוצר להעצים את יכולת ההשפעה שלנו, ולהעמיק את הקשר בינינו.

ואולי תופתעו לגלות איך גם הנחת היסוד הזאת פותחת לכם לרווחה חלון של הזדמנויות חדשות בשנה הקרובה, כדי להרחיב את מעגלי ההשפעה שלכם – מתוך מנהיגות אחראית, מעצימה ואמפתית. חתומה במלים.

בשורה התחתונה

אחד הדברים שתוקעים בעלי עסקים שרוצים לשווק את העסק באמצעות כתיבה זה הפחד להתחיל לכתוב ואז להיתקע בלי מלים, לאור הזרקורים.

כמו שיכולתם ללמוד מהמאמר, עם מעט ידע וטיפ-טיפת מיומנות – קל להפוך כל רגע בחיים לסיפור משנה חיים. בסך הכל, מה שאתם צריכים, זה פשוט ללכת צעד-צעד לפי תכנית הפעולה הבאה:

  • שלב 1: תיאור של רגע בחיים. אני בחרתי בסיפורים שקשורים לחג. זה בהחלט יכול להיות הפסקת חשמל לא צפויה, החלטה שקיבלתם או אפילו אדם לא מוכר שחייך אליכם ברחוב.
  • שלב 2: לזהות את האמת האוניברסלית שנמצאת ברגע המתואר. אני בחרתי בשלושת עקרונות יסוד של הנלפ. זה בהחלט יכול להיות אמיתות אוניברסליות כמו: “כל תכנית היא בסיס לשינויים” (כשיש הפסקת חשמל, למשל), “סוף מעשה במחשבה תחילה” (כדרך לקבל החלטות בצורה אסטרטגית), או “חיוך הוא הקו העקום שמיישר כל דבר” (כשאתם חושבים על אותו אדם שחייך אליכם ברחוב).
  • שלב 3: לחבר את האמת האוניברסלית לעולם העסקי, או המקצועי או השיווקי שלכם (הנוסחה: וזה בדיוק מה שקורה ב…)
  • שלב 4: לתת דוגמה להמחשה. אני בחרתי להעמיק את התובנה של הסיפור, וגם זו אופציה. אם הטריגר לסיפור הוא רגע קטן בחיים – תמצאו דוגמה מהחיים המוכרים לכם (הנוסחה: קרה לכם פעם ש…)
  • שלב 5: כמו בכל מסר שיווקי אפקטיבי, אחרי שמצאנו את הטריגר, הובלנו לבעיה והבאנו דוגמה להמחשתה – עכשיו נדרש פתרון.

ברוח החג, אני הכנסתי את הפתרון דרך משפט העצמה לשנה החדשה. אפשר גם להציע פתרון נקודתי, או לתת 2-3 טיפים מעצימים. הבחירה היא שלכם: לדעת שבכל רגע נתון אתם הרבה יותר ממה שאתם חושבים, לזכור שמתקשרים אפקטיביים מקבלים כל תקשורת שבה הם נתקלים ומשתמשים בה, ולהבין שכל התנהגות מונעת על ידי כוונה חיובית.

עכשיו אתם

חלקתי אתכם 3 סיפורים לראש השנה ובאמצעותם – הראיתי לכם כמה קל להפוך רגע בחיים לסיפור משנה חיים, ואיך לצקת פנימה גם 3 מהנחות היסוד של הנלפ, כדי להפיק או להעניק ערך מוסף בסיפור. עכשיו תורכם. מה תוכלו להוסיף מניסיונכם? איזה רגעים ביום נותנים לכם השראה לכתיבה? איזה הנחות יסוד, או כללי התנהגות שרלבנטיים לתחום שלכם, מכוונים אתכם לחיים טובים יותר ואפקטיביים יותר? אנא, שתפו את כולנו בתגובות. 

הצעד הבא שלכם לשנה טובה

אהבתם? שתפו את המאמר עם החברים. רוצים לקבל ממני עוד הרבה תובנות מעשירות, נוסחאות לתוכן מושך ומזמין והשראה לשיווק שיטתי שיעזור לכם להגיע ליותר לקוחות ולהגדיל משמעותית את ההכנסות? זה, בין היתר, מה שאני מלמדת במבוא לקורס “שיווק בחיוך”, שבו תוכלו להתחיל לתכנן את תשתית התוכן שתוביל אתכם להצלחה והגשמה – עוד השנה. להרשמה בחינם – לוחצים על הקישור. 

אודות עידית נעמן

עידית נעמן מובילה עסקים לתוצאות באינטרנט ובעולם האמיתי. דרך הקורסים ותכניות הליווי שפיתחה - היא עוזרת לבעלות ובעלי עסקים למנף את הידע המקצועי שלהם לתוכן בעל ערך, וליצור חשיפה אפקטיבית און ליין כדי להגיע ליותר לקוחות ולהגדיל את ההכנסות.

לגישה בחינם לקורס "שיווק בחיוך" שבו תתחילו לתכנן את תשתית התוכן שתזרים אליכם לקוחות משלמים - לוחצים עכשיו על הקישור "מבוא לשיווק בחיוך".

2 תגובות

  1. טלי גרוסמן הגב

    איזה כיף להיכנס לכתבה שלך שהתחבאה במייל כמה שבועות ולקרוא אותך. תענוג צרוף.
    שבת שלום יקירה.

השארת תגובה